הצצה לבית (אבל לא באמת)

מזמן מזמן, באחד הפוסטים הראשונים העלתי הדמייה לדירה שלנו והבטחתי לצלם את הדירה כשתהיה מוכנה בכדי להשוות.
אז היא כמעט מוכנה, רק חסר את התמונות. החלטתי שאני אחכה עד שנתלה את התמונות ואז אצלם אותה, אבל אני מגלה לכם שזה יצא די דומה:)
בינתיים קבלו כמה פריטים חמודים שיש לנו בבית (רובם הגיעו איתנו מהדירה בארץ).

הבבושקה החמודה והצ'יבורשקה נרכשו באוקראינה, בטיול שורשים שעשיתי לפני כמעט שנתיים, מקומן כרגע בחלון שבסלון. 

את הקופיף החמוד הזה, איתן קנה לנו באחד מהטיולים שלנו בתאילנד, רציתי אחד בגודל בן אדם, אבל הסתפקתי גם בקטנצ'יק הזה.

את הבובות המקסימות האלו, אמא שלי סרגה! כן, היא לא נורמלית! אני מתה עליהן, קוראים להן איתן ואלכס, הן נמצאות בחלון שבחדר השינה. איתן אפילו חבש כובע לקראת החג :)

זה המלח פלפל (בתמונה רק הפלפל) שנמצאים בשולחן האוכל שלנו. זו מתנה שקיבלנו שאח של איתן ואשתו לדירה החדשה, והם אדירים!

לבינתיים זהו זה, מקווה שבשנת 2014 כבר הדירה תהיה גמורה.

אז שתהיה לכולכם שנה אזרחית נפלאה, אני מאוד מתרגשת לקראתה, יש לי תחושה שדברים טובים יקרו, לכולנו.

השנה האחרונה הייתה שנה נפלאה ומאתגרת ואני מקווה שגם השנה תעמוד באותם סטנדרטים.

סופ"ש חמים ומתכון לפרוסטינג

סוף סוף השמש יצא במוצ"ש! אפילו הסתובבתי עם מעיל שהבאתי מהארץ.
נצלנו את היום הזה להסתובבות בהי ליין, שאני מאוד אוהבת, חבל רק שהיה ממש מפוצץ...
אחרי סיבוב בהי ליין הלכנו לאכול טאקוס במקום ששמעתי עליו עוד בספטמבר כשהינו פה - Los takos no. 1.
ואלו היו הטאקוס הכי מוצלחים שיצא לי לאכול!

רגע לפני שיצאנו לסיבוב בעיר, החלטנו שקונים לי עוד מגפיים חמות לחורף, בנוסף לשחורות המכוערות שכבר קניתי.
שלא תבינו לא נכון, השחורות מעולות! בימי גשם ושלג אין עליהן, אבל בימים כמו אתמול, שרק קר, אבל אין גשם או שלג, אין שום סיבה להסתובב עם מגפיים כל כך מגושמות.
אני כל כך לא רגילה לקנות נעליים ובגדים כי אני צריכה ולא כי אני רוצה, זה כאילו אתה חייב שתהיה לך מלתחה לכל עונה בשנה ולכל מזג אוויר אפשרי. אני כבר הבנתי שאני אצטרך לקנות גם מגף גשם לקיץ, כן, לקיץ! מסתבר שבקיץ יורד פה לא מעט גשם, אבל מן הסתם יהיה קצת חם להסתובב עם מגף חורף רגיל ולכן לרוב האנשים פה יש מגפיים מיוחדות לגשם של הקיץ, הזוי....
אז הלכנו למייסיס, כי יש מבצעים, מצנו מגפיים, מדדתי אותם, היו מעט יקרים, אז בדקנו באמזון, ומסתבר שיש אותם
ב- 30$ פחות! אז הזמנו, ועכשיו אני מחכה שיגיעו :)
מעכשיו אני לא קונה נעליים בחנות לפני שאני בודקת אם יש אותם באמזון ביותר זול.

אחרי הסיבוב שלנו במרכז/דרום העיר חזרנו הביתה, מותשים אך מרוצים, כאשר לפנינו עוד יום שלם של חופש!
זה קטע מוזר פה, כאילו הסופ"ש יותר ארוך.
בארץ בחמישי בדרך כלל לא היינו עושים כלום בערב, ואז בשישי היה את המירוץ לעשות את כל הסידורים לפני שהכל נסגר, ואז ארוחת שישי ורק אז החופש באמת מתחיל.
פה לעומת זאת, ארוחת השישי היא מיד אחרי יום עבודה ואז יש יומיים שלמים לנוח ולעשות סידורים מתי שנוח לך, ככה שהסופ"ש יוצא מעט ארוך יותר.
לא מעט יוצא לי לשמוע ראיונות עם ישראלים שגרים בח"ל, ותמיד הם אומרים שהם מתגעגעים לתחושה שיש בשישי בצהריים בארץ, זה לא מובן לי עדיין. יש הרבה דברים שאני מתגעגעת אליהם (ים,שפה,חטיף קוקוס ורוד...) אבל יום שישי בצהריים, ממש לא! אני לא מתגעגעת לזה שהכל נדחס ליום אחד - סידורים+ארוחת שישי+יציאה עם חברים.

בראשון, אחרי שכבר הותשנו מהסיבובים בעיר בשבת, החלטנו שנשארים בבית, קצת לנוח...
במקרה נגמרה גם העוגה שהייתה במקרר, ונטלי (עוגיו.נט) פרסמה פוסט מסכם שבו הופיע מתכון לעוגת שוקולד קפה וחלבה שאני ממש אוהבת, אז החלטתי להכין אותה, בגרסת קאפקייקס עם מעט מאוד שינויים .
וזה לא קאפקייק אמיתי ללא פרוסטינג :) אז המצאתי משהו שיתאים לטעמים של העוגה.
הסיפור עם הפרוסטינג קצת מצחיק, מאוד רציתי להכין פרוסטינג שיהיה לו טעם של חלבה, אבל אני לא הכי אוהבת ציפויים שהם רק על בסיס שמנת ואלו שעל בסיס חמאה ממש כבדים. אז החלטתי לנסות לעשות שילוב של שניהם.
לדעתי לא קיפלתי מספיק, אז יצא מעט מכוער, אפילו רציתי לזרוק!
אבל איתן הציל את זה ברגע האחרון כשאמר שזה ממש ממש טעים, וזה לא משנה שזה לא הכי יפה,אז קבלו את המתכון לפרוסטינג חלבה המאולתר שלי

פרוסטינג בטעם חלבה (מתאים ל 12 קאפקייקס)

50 גרם אבקת סוכר

70 גם חמאה רכה

250 מ"ל שמנת מתוקה

2 כפות טחינה

טורפים במיקסר עם וו גיטרה את החמאה עם אבקת הסוכר ומניחים בצד.

טורפים במיקסר עם מקצפה במהירות הכי גבוה את השמנת המתוקה לקצפת, בדקה האחרונה מוסיפים גם את הטחינה.

מקפלים את 2 התערובות יחד ומצפים איך שרוצים את העוגה/קאפקייקס.

אם רק היתי מקפלת טוב, זה גם היה יוצא יפה....

מתרגלת לקור

נולדתי באוקראינה, אך את רוב חיי ביליתי בישראל, ככה ששלג וקור קצת זרים לי, ובכללי אני די סובלת מקור ותמיד מעדיפה קיץ על פני חורף.
אז לא התחלתי להעדיף את החורף על פני הקיץ, אבל כן מצאתי דברים נחמדים בקור.
למשל השלג! הוא כל כך יפה!

תמונה לא הכי מייצגת (שלג שכבר עומד כמה ימים)

מפנים את השלג שבצדדי הבניין שלנו

בדירה לדוגמא, ממש חמים ונעים!

ואם יש לך את הביגוד המתאים (שעכשיו כבר יש לי) אז אתה מסודר גם להנות מהשלג ומהקור שבחוץ.

אז אם אתם מתכננים להגיע לפה בחורף, אתם צריכים מעיל! אבל לא מעיל כמו בארץ מצמר, אלא מעיל עם נוצות, ממש פוך, מכוער כזה ועדיף שיהיה עד הברכיים.

אז בשבוע הראשון, אחרי שקניתי מעיל, הייתי בטוחה שאני מצוידת לחורף (כמובן שכפפות וכובע זה גם חובה).

מסתבר שממש לא, אם אין לך נעליים מתאימות, אתה ממש ממש תסבול פה, בדיוק כמו שאני סבלתי בשבועיים הראשונים.

חייבים נעליים עם סוליה עבה שלא חודר דרכה מים ועדיף גם שהנעל תחמם בנוסף.

אז קניתי לי את אלו :

והן אפילו יותר מכוערות מהמעיל! אני לא ממש מבינה למה בגדי החורף המחממים פה חייבים להראות ככה.

האנשים בניו יורק בקיץ,בסתיו ובאביב מתלבשים מהממם, ממש שיקי ומגניב, אבל בחורף, הם נראים כמו בלון נפוח!

אין מה לעשות, העיקר שחם ונעים ואפשר לצאת לקניות.

קניות, אני מתכוונת לקניות של סופר, ולי יוצא לעשות פה המון כי אני לא מאלו שמצליחות לתכנן שבוע קדימה מה הם יכינו, אני מתכננת מקסימום ליומיים שלושה, ככה שכל כמה ימים אני צריכה לעשות קניות.

הסופר הטוב (טוב = זול, גדול + מוצרים ישראלים) נמצא 9 בלוקים מהבית, שזה בערך 10 דקות הליכה, לא רחוק בכלל, אבל לא כיף לסחוב 10 דקות  שקיות כבדות.

יש משלוחים, אבל זה חינם בקנייה של מעל ל100 דולר בערך, ואני תמיד יוצאת בפחות מ- 50 :)

אז קנינו לי עגלה, ממש כמו של הסבתות, זה אומנם מצחיק, אבל זה פשוט מציל אותי פה.

אז החיים פה קצת שונים, את הקניות אני כבר לא עושה במקרר של ההורים ולא יוצאת החוצה בחורף רק עם סוודר וג'קט

אבל בכללי די נחמד לי פה:)

נחמד שכל יום יש פה משהו לראות, לעשות, רק צריך לבדוק מה ואיפה.

נחמד שאני יכולה לצאת מהבית עם מה שבא לי מבלי לחשוב אם אני אפגוש מישהו שאני מכירה בטעת.

נחמד לי למצוא דברים חדשים ומעניינים בסופר (פחות נחמד לא למצוא קורנפלור במשך חודש כי אין לי מושג איך האריזה שלו נראת פה).

נחמד שאנחנו לא לבד ויש משפחה כמה קומות מעל.
נחמד ששכל העיר מקושטת לקראת החג .

זה לא שאני לא מתגעגעת, אני כן! אבל נראה לי שאני אהנה מלגור בניו יורק :)

כמה תמונות מהסיבוב האחרון שעשיתי בפארק.

מתישהו גם אני אלך להחליק קצת על הקרח :)

מתכון לעוגיות + התקף לב על הדרך

השבוע היה שבוע מלא באפייה ובישול, היה די קר בחוץ אז היה מאוד נחמד להיות בבית ולבשל.
בעוד כמה ימים אפרסם פוסט על הציוד שיש לי פה לחורף ועל ההתרגלות לקור לשלג ולניו יורק בכללי.
אז השבוע יצא לי להכין כמה דברים מעניינים,
את הטורטליני המעולים של אפרת

הכנתי גם שוב את העוגיות חמאה שהמתכון אליהם נמצא כאן

והכנתי גם כמה דברים לארוחת שישי.
הכנתי חלות מתוקות לפי המתכון של חן שוקרון

והכנתי גם קיש בצל פיצות קטנות וקרם ברולה.
עם הפיצות היה סיפור משעשע (עכשיו זה משעשע, אתמול זה היה קצת פחות).
לפי המתכון אני אמורה לאפות אותם בחום הכי גבוה למשך כמה דקות.
אז הנגלה הראשונה עברה בהצלחה ומשום מה, בנגלה השנייה הגלאי עשן התחיל לצפצף ולצעוק Fire! Fire!
כמובן שנלחצתי ממש, אבל בקטע אחר,הפלתי 2 פיצות על הרצפה והייתי בטוחה שעוד שנייה אנשי התחזוקה עולים לדירה וצועקים עליי.
אחרי דקה בערך זה הפסיק לצפצף ולצעוק, ומכיוון שלא באמת היה עשן והפיצות אפילו לא הספיקו להזהיב החזרתי אותן לתנור (חוץ מה2 שנפלו) לעוד כמה דקות וכמובן ששוב הגלאי עשן התחיל לצפצף, למזלי זה כבר היה בסוף האפייה של הפיצות.
היום, יום למחרת החלטתי להכין עוגיות.
הייתי בטוחה שהכל ילך חלק ושאתמול הגלאי צפצף כי זה היה על טמפרטורה גבוה מאוד, אבל מסתבר שלא, והוא שוב צעק וצפצף . החלטנו להזמין את התחזוקה, מסתבר שזה בכלל לא קשור לעשן, אלא לחום, והוא מאוד רגיש ושאנחנו לא היחידים שמתלוננים על זה. איש התחזוקה פשוט הציע לנו שבזמן שאני אופה לשים שקית על הגלאי ככה שלא יצפצף.
אז למרות כל הצפצופים הכנתי עוגיות! ואפילו יצאו טעים!

עוגיות מייפל ותבלינים (כ- 50 עוגיות)

60 גרם חמאה רכה

30 גרם סוכר לבן

75 גרם סוכר חום

65 גרם מייפל

1/4 כוס חלב

1/2 כפית אבקת אפייה

2 כוסת קמח

1/4 כפית מלח

1/2 כפית קינמון + כל תבלין שבא לכם! ג'ינג'ר ואגוז מוסקט מאוד יתאימו פה

(אני הוספתי גם 1/4 כפית תבלין של פאי דלעת שזה בעצם שילוב של קינמון,אולספיס,אגוז מוסקט,ג'ינג'ר ופלפל לבן)

אפשר לפזר שקדים פרוסים מעל (אני פיזרתי רק על חלק מהעוגיות)

אופן הכנה:

במיקסר עם וו גיטרה טורפים מעט את החמאה.

מוסיפים סוכר,מייפל וחלב ומערבלים עד התערובת אחידה

בקערה נפרדת (אני עשיתי בתוך הכוס מדידה) מערבבים את שאר הרכיבים.

שופכים את היבשים לתערובת החמאה ומערבבים עד שנוצר בצק.

מרדדים לדסקית ומכניסים למקרר לשעה.

מוציאים מהמקר ומרדדים בין 2 דפי אפייה לעובי של 0.5-0.7 ס"מ.

יוצרים צורות, או חותכים לריבועים עם גלגלת

מניחים על תבנית מרופדת בנייר אפייה ומכניסים למקפיא ל 15 דקות.
בינתיים מחממים תנור ל 180 מעלות.
אופים את העוגיות כ-5-8 דקות, תלוי כמה דק עשיתם את הבצק.

ככה  הן נראות לפני האפייה

בתאבון!

מאחסנים בקופסה אטומה בטמפרטורת החדר.

באווירת חג

אומנם אנחנו לא חוגגים קריסמס (יהודים וזה) אבל זה לא אומר שאי אפשר להיכנס לאווירת החג שיש בעיר.
כל החנויות מקושטות, מוכרים עצי אשוח בכל חור (אפילו בסופר) וכמובן שמוכרים המון אביזרי אפייה מתאימים לחג.
אני לא קניתי חותכן "איש שלג" למרות שממש היה בא לי להכין עוגיות מקושטות לחג,החלטתי שאפשר לעשות גם בלי, באמצעות כלים עגולים שיש בבית.

לוקחים 3 גדלים שונים של כסות/כוסיות/קופסאות, בעקרון כל מה שיש לכם בצורת עיגול.
קורצים עיגול גדול, לאחר מכן קורצים עגול בינוני ועם אותו החותכן/כוס קורצים חתיכה מעיגול הגדול. לאחר מכן קורצים עיגול קטן ועם אותו החותכן קורצים חתיכה מהעיגול הבינוני. מחברים את כולם (פשוט מצמידים ומעט מהדקים).

אחרי כמה כאלו גיליתי דרך יותר פשוטה גם יותר חסכונית בבצק ואותה נתן לראות בתמונה מעל.
מה שעושים זה קורצים עיגול גדול, אחריו בינוני ואז שוב גדול וממשיכים ככה.

ועכשיו למתכון...
מהמתכון יוצא המון עוגיות (בסביבות ה-60) ככה שאפשר לעשות רק חצי :)

עוגיות "איש שלג" (המתכון לבצק ממתכון של מרטה) 

230 גרם חמאה רכה

350 גרם סוכר

2 ביצים

2 כפיות תמצית וניל

כפית אבקת אפייה

1/2 כפית מלח

4 כוסות קמח לבן

לציפוי:

2 כוסות אבקת סוכר

4-5 כפות מים חמים 

1 כף סירופ תירס

סוכריות צבעוניות

1. מקציפים את החמאה עם הסוכר במיקסר עם וו גיטרה.

2. מעבירים למהירות נמוכה ומוסיפים את הביצים אחת אחת וגם את הוניל.

3. מוסיפים את הקמח, אבקת אפייה ומלח ומעבדים מעט עד שמתגבש לבצק.

4. מחלקים ל2 חלקים, כל חלק מרדדים לדסקית ומכניסים למקרר לפחות לשעה.

5. מוציאים את הדסקיות מהמקרר, ממתינים שהבצק מעט יתחמם (כ 10 דקות) ומניחים על נייר אפייה.

6. מעל מניחים נייר אפייה נוסף ומרדדים לדסקית בעובי של כ 4 מ"מ.

7. קורצים את העיגולים לפי ההסבר למעלה (או בכל צורה שבא לכם).

8. מניחים על תבנית מרופדת בנייר אפייה ומכניסים למקרר לרבע שעה.

9. מחממים תנור ל 170 מעלות.
10. אופים את העוגיות כ - 10-13 דקות.
11. מצננים לחלוטין.

12. מכינים את הציפוי: מערבבים את כל החומרים יחד חוץ מהסוכריות (אם קשה מידי מוסיפים מים, אבל לא להוסיף הרבה, זה אמור להיות משחתי וקשה מעט).
את הסוכריות ממיינים לצבעוני / חום וכתום.

13. מצפים כל עוגייה עם הציפוי באמצעות ספטולה קטנה ומניחים את הסוכריות מיד, אחרת הציפוי יתייבש והסוכריות לא         ידבקו.
14. מצננים כשעה עד שמעבירים לקופסה.

הכנתי גם כמה עוגיות בצורת קאפקייק (חותכן שחברה טובה הביאה לי במתנה).

לולה שלנו

כפי שבטח שמתם לב, עד המעבר לא דיברתי על לולה (החתולה שלנו), פחדתי שאם אכתוב עליה משהו והיא לא תעבור בשלום, לא אוכל להסתכל בבלוג לעולם.
אז לפני הכל, לולה בסדר, אפילו יותר מזה.
לולה כבר בת 4 וחצי שנים, היא אצלינו מאז שעברנו לגור יחד, היא האור שבחיי!
תמיד כשסיפרנו לאנשים שאנחנו לוקחים אותה איתנו, הם הופתעו. אני לא כל כך מבינה למה, לי זה דיי ברור היה שלוקחים אותה איתנו, הרי היא משפחה :)
כל הזמן לפני המעבר הייתי בחששות לגביה, היא חתולה מאוד פחדנית ונסיעה לווטרינר בשבילה זה סיוט!
היא מקיאה, משלשלת והכי מפחיד מריירת כמו כלב, נראה כאילו עומדת לקבל התקף לב.
אז כמובן שחששנו מה יהיה איתה בטיסה כל כך ארוכה.
אחרי שארגנו את כל החיסונים והניירות, הזמנו וטרינר כ 3 שעות לפני הטיסה שיטשטש אותה, דקות ספורות אחרי שנתן את הזריקה לולה כבר הייתה מטושטשת, אבל יחסית מגיבה. ז"א אם מנסים להזיז אותה היא מתמקמת איך שנוח לה, פשוט לא נאבקת בך.
אז הכנסנו אותה לכלוב ונסענו לשדה.

 הכלוב המדובר

השדה היה מפוצץ באנשים, כאילו חג. שלב הכרטוס עבר אחלה, למרות כבר אמרו לנו שהטיסה באובר בוקינג, ככה שנאלץ לשבת עם הכלוב על הידיים.
שלב הביטחון היה נורא! ולא כי זה צריך להיות ככה, אלא כי מי שעבד בבידוק היו מטומטמים! בהתחלה רצו שאני אוציא אותה ואחזיק אותה על הידיים בזמן שאני עוברת במכונת השיקוף מול כל מאות האנשים שיש מסביב.
אחרי שהסברתי שאני לא מוכנה ושהבנתי מחברים שיש חדר מיוחד לזה, לקחו אותי ואת לולה לשם.
הוצאתי אותה מהכלוב, שמתי על הברכיים וחיכיתי שיקח את הכלוב לשיקוף, אך לא כך היה. הוא החליט שעכשיו אני צריכה לצאת איתה ולעבור בשיקוף, כאילו שהבעיה שלי הייתה רק להוציא אותה מהכלוב ולא הרעיון של להחזיק אותה בחלל פתוח מלא באנשים. אחרי שבכייתי וצעקתי הוא החליט לקורא למנהל (כי אני לא משתפת פעולה) . המנהל הגיע, ראה את הנעשה, נזף בו קצת והסביר לו שכל מה שהיה צריך לעשות זה לתת לי לשבת איתה בחדר בזמן שבודקים את הכלוב. בהתחלה כמובן רציתי לכתוב מכתב תלונה, עכשיו שאני רגועה, אין לי כוח לזה, אני פשוט מקווה מאוד שזה לא יקרה לעוד אנשים, כי זה באמת היה נורא.

אחרי שעברנו את זה, הלכנו לטרקלין דן לאכול קצת מרק ולהירגע (לולה בינתיים בכלוב בשקט).
עלינו למטוס, ואכן יושבת לידינו אישה, מאוד חביבה שמנסה למצוא פתרון לזה שאני לא אחזיק את לולה כל הטיסה.
אז שאלנו פעמיים את הדיילות (הטיפשות של אל על) אם יש מקום אחד ריק בטיסה, ככה שהאישה החביבה תוכל לעבור לשם ולהקל עלינו, הדיילת הסבירה שהמטוס מלא ואין שום מקום ריק!
אז אחרי שהמראנו (כשלולה עם הכלוב על הברכיים) ראינו שבמהלך כל ההמראה מושב לפנינו היה ריק, שאלנו את הדיילת שוב, אם המקום הזה פנוי, הרי אנחנו כבר באוויר. הדיילת אמרה שיש בטיסה אישה שמפחדת לטוס וזה בטח המקום שלה והיא בהמראה הייתה ליד הדיילים. עברו עוד 10 דקות, ואף אחד לא מתיישב, החלטנו על דעת עצמנו שהאישה החביבה תעבור לשם, וכך עשינו. כמובן שאף אחד לא ישב שם עד סוף הטיסה ולדיילת סתם לא היה כוח לעזור....
רוב הטיסה היה ממש אחלה, לולה הייתה רגועה, גם כשהשפעת הטישטוש פגה, במהלך כל הטיסה ליטפתי אותה והיה ממש נחמד. ברגעים שהמטוס היטלטל היה לה קצת בחילה, אז היא הקיאה ואפילו עשתה קקי. למזלי הצלחתי לפתוח את הריצ'רץ' ולנקות קצת שיהיה לה נעים.
אחרי שנחתנו ועברנו את כל האימגרישן לארה"ב במהירות שיא (אפילו לא בדקו את מסמכים שלה) לקחנו מונית לבית החדש, שלב המונית היה השלב היחיד שבו לולה ממש יללה ובכתה, אבל הגענו מהר ובשלום.
עלינו לדירה הריקה, קילחתי אותה מעט, נתתי לה אוכל ומים , הרכבנו לה ארגז חול והשארנו אותה בדירה ויצאנו לסידורים.
את הדירה החדשה היא קיבלה ממש בקלות (חוץ מזה שביומיים הראשונים שלא היה ספה היא ישבה על המקרר)
כאילו היא לא עברה ארץ/דירה, ממש גיבורה!
אם רק הייתי יודעת שככה זה יעבור, הייתי הרבה יותר רגועה בתקופה שלפני המעבר....

השלג הראשון של לולה

שבוע וחצי של טירוף

עכשיו שהכל קצת נרגע (אבל רק קצת) יש זמן לכתוב על השבוע וחצי האחרונים.
אני אשתדל לכתוב ממש בקצרה, בכדי לא לשעמם.
זה התחיל בחמישי עם הטיסה שלנו, שעברה יחסית בסדר, אפילו לולה הפתיע אותנו (פוסט על זה בהמשך), נחתנו בשישי בבוקר וישר נסענו לדירה החדשה שלנו במנהטן.
נכנסנו לדירה ריקה, התקלחנו, נשנשנו עוגיות מהספור מתחת לבית ויצאנו לעשות סידורים.
זה היה ה"בלאק פריידי" אז ציפינו לטירוף בחנויות, אבל היה ממש סבבה...
אחרי אין סוף סידורים,חזרנו לדירה מותשים! איתן הלך לאכול ארוחת שישי אצל אחיו ואישתו שנמצאים 31 קומות מעלינו ואני נשארתי בדירה, כי באמת הייתי מותשת.
את הלילה הראשון העברנו על מזרון מתנפח בדירה קרה (היו בעיות עם החימום).
בהמשך השבוע כבר קיבלנו את הרהיטים מאיקאה (שהרכבנו אותם במשך כמה ימים), את הארגזים מהארץ, ועוד מלא דברים שקנינו פה לדירה, באמת שהיה שבוע מטורף!
אני חושבת שרק עכשיו הכל מתחיל להירגע (אפילו שמתי בצק לעוגת שמרים במקרר), המעבר הזה באמת לא פשוט ודורש הרבה סבלנות וכוחות פיזיים ונפשיים, העובדה שיש משפחה בבניין עוזרת המון! אני לא יודעת מה היינו עושים בלי....
ועכשיו לקצת תמונות :)

הארגז חול של לולה

פינה אהובה מאוד בבית (איתן שונא אותה)

העוגה הראשונה שנכנסה לתנור החדש

לולה נהנית מקצת שמש בדירה החדשה

וזאת אני, עם המעיל החדש, יוצאת לקור של 1-

שלג ראשון שלי בעיר

אני בחיים, וגם לולה כמובן...

הפוסט הזה נכתב מפלאפון, כי עדיין אין לנו אינטרנט, אז בטח משהו יתחרבש לי פה.
כבר 4 ימים אנחנו בניו יורק ומרגיש כמו חודש, כל היום עסוקים בלארגן דברים, בקרוב זה יגמר וגם נוכל להנות קצת מהעיר.
אז רק רציתי להגיד שהגענו בשלום, כולנו!
מבטיחה בקרוב פוסט עם קצת יותר פרטים על הימים האלו. וכמובן גם פוסט על המעבר של לולה (החתולה המדהימה שלנו) ובנתיים קבלו תמונה של המתוקה שלנו :)

                 תמונה הישר מהאינסטוש שלי

עכשיו אפילו מקרר אין בבית

הימים האחרונים בארץ לא קלים במיוחד, ולא רק בגלל שנפרדים מכולם וזה מאוד עצוב ,אלא גם בגלל לוגיסטיקה מעצבנת.
אתמול לקחו לנו את המקרר, ואיזה מזל שלא לפני זה, כי מסתבר שממש קשה לחיות בלי מקרר!
לא שתיתי קפה הבוקר, וגם אין לי קולה קרה (שזה הכי נורא מבחינתי), המזל היחיד שלי , שכל יום השבוע אני נפגשת עם מישהו אחר לצהריים.

 זה היה הנשנוש שלי לתה של הבוקר (עם קפה זה היה הולך יותר טוב)

אז אחרי שלקחו את המקרר, מחר כנראה לוקחים גם את המיטה... כמו שאמרתי, לא קל בשבוע אחרון בארץ.

גם הקיץ חזר פתאום, מה שרע בזה, זה שזה לא טוב לכאבי הראש שלי (חילופי עונות וזה) ומה שטוב בזה, שאפשר לאכול גלידה גם בסוף נובמבר!

בשבוע האחרון, יש לי את הצורך לאכול את כל המאכלים שנראה לי שיהיה לי קשה למצוא בארה"ב , זה התחיל בבמבה מתוקה (כן, האדומה הזאת) המשיך עם גלידת פלומביר, גלידה רוסית, שאני עוד זוכרת לטובה מאוקראינה ולא מחליפה אותה באף אחת אחרת! ניתן למצוא אותה בחנויות של רוסים וכמובן בטיב טעם :)

ככה נראת האריזה

ולבסוף אתמול כשעמדתי מול מדף העוגיות וחיפשתי לי משהו לתה של הבוקר, לקחתי את הערגליות האגדיות!

בימים האחרונים יוצא לי לחשוב המון על הסרטון הזה, שבו אמריקאית טועמת חטיפים ישראלים שבחור ישראלי שלח לה. המון מהדברים שהיא טועמת הם אכן מייצגים את החטיפים שיש בארץ וחלקם (כמו החצילים המשומרים) ממש לא, אין לי מושג מה הוא חשב לעצמו. אם אני הייתי צריכה לשלוח לה חבילה, בטוח הייתי שולחת ערגליות!
כמובן שיש עוד מלא חטיפים ישראלים שאני אהבת, אבל את רובם (במבה/קרמבו/מילקי/ביסלי) יצא לי לראות בסופר בניו יורק, חבל שלא חיפשתי אם את הערגליות גם אפשר למצוא. אז אם אני לא אמצא, תזכרו, כל מי שבא לבקר, לא נכנסים לדירה בלי חבילה של ערגליות :)

עדכון, קניתי גם את החטיף זהבה ושלושת הדובים, ביסודי, הייתי מכורה אליו.

זו רק אני, או שזהבה גם נראת כמו דוב?

עוד שבוע בדיוק!

עוד שבוע בשעה הזאת בדיוק נצא מהבית לכיוון שדה התעופה.
די מטורף כשחושבים על זה, למרות שאני מנסה לחשוב על זה כמה שפחות...
השבוע פרסמנו ביד2 את התנור שלנו (שלי), יש לי יחס אמביוולנטי כלפיו, מצד אחד הוא ממש גרוע - אין טורבו, אפילו לא חימום תחתון, אחד מהגזים לא עובד (וזה אחד מהחשובים). מצד שני, הוא לא באמת אכזב, כל קינוח שרציתי להכין הצלחתי, אני אומנם לא אתגעגע אליו, אבל זיכרונות טובים יש לי ממנו.
וזאת העוגה האחרונה שהכנתי בתנור - עוגת שוקולד, קפה וחלבה של נטלי.

השבוע גם נפגשתי איתה, ואיזה כיף היה!
כבר מזמן רציתי לאפות איתה, אני חושבת שהכנתי לפחות חצי מהמתכונים שלה מהבלוג, וכולם, ללא יוצא, דופן יצאו מעולים! ללא ספק מגיע לה קרדיט להתקדמות שלי במטבח, בחיים לא חשבתי שהקינוחים בבית יהיו יותר טעימים מאשר במאפיות/מסעדות, אבל בזכותה זה ממש ככה!
אז כמו שאמרתי, השבוע נפגשנו והכנו קי ליים פאי וגם רחלי הצטרפה ובזכותה גם דובדבני האמרנה נכנסו למתכון :)
בעקרון אין בארץ קי ליים (ואפילו ליים רגיל קשה למצוא עכשיו), אבל לפני כשנה הזמנתי לי תמצית קי ליים כי ממש ממש רציתי להכין את הפאי הזה.
אותו אני מכירה מהמסעדה Joes' stone crab  שנמצאת במיאמי וידוע בעיקר בגלל הפאי הזה וכמובן בגלל מנת הסרטן (שהיא דווקא אכזבה).
קצת פחדתי להכין לבד, אין לי מושג איך לעבוד עם התמצית והמתכון בכללי נראה קצת מוזר, כה שממש יצא לי טוב שנטלי הסכימה לנסות להכין איתי. מי היה מאמין, אבל זה יצא טעים! וממש טעם של ליים, למרות שהשתמשנו בלימונים ורק חיזקנו עם חצי כפית של תמצית, ואיזה כיף לי שלקחתי הביתה, אבל איזו באסה שגם איתן אהב, ואכל לי טארטלט שלם!

כשאתארגן לי בדירה, אנסה להכין עם ליימים אמתיים ונראה אם יהיה הבדל.
אז אחרי שנפרדתי מהתנור שלי עם עוגת החלבה והשוקולד התחשק לי סופגנייה! אבל השנה אם אני אכין, זה כנראה יהיה רק בניו יורק, ואין לי רכב לנסוע לקנות לי סופגנייה במאפייה (אלו שבמכולת מתחת לבית לא נראו משהו), למזלי יש לי בעל שיודע כמה עצבנית אני נהיית אם אין לי את הקינוח שבא לי, ובדרך הביתה הוא קנה לי סופגנייה (יותר נכון 6).

ועכשיו אני מפוצצת!
היום גם איתן גילה לי דברים נפלאים בפוטושופ, אחד מהם זה שיש פונטים שהם בעצם ציורים וקטורים (למשל הלב בתמונה הראשונה), אז אל תתפלאו אם פתאום תראו מלא כאלו מעכשיו.
נראה לי שהוא גם התרגל לחוסר עקביות של התמונות שלי בבלוג, הוא אפילו מחמיא מידי פעם, וכשאני אומרת מחמיא, אני מתכוונת שהוא לא אומר שום דבר רע על העיצוב :)
נשאר רק עוד שבוע, כבר אמרתי?!?!?!

מעט טיפים ותמונות

 אני לא אתיימר ואגיד שאני  מכירה את העיר, אבל בשנתיים האחרונות ביליתי בה יותר מחודש, ככה שקצת על העיר אני יודעת.
בתקווה עם הזמן אני אוכל לנדב לכם יותר טיפים.
אבל זה מה שיש לי בינתיים...

 מוניות -  כולם יודעים שממש קשה למצוא מונית פנויה בעיר (לפחות כל מי שראה סקס והעיר הגדולה), אז הטיפ  שלי הוא כזה, רוב הסיכויים אם אתם במיד טאון, אתם מנסים לקחת מונית מאחד הרחובות הראשיים שבהם אתם מסתובבים, בטח באזור השדרה החמישית . אז אם יש לכם קצת כוחות, ואתם לא עם המון שקיות, תרחיקו עד לשדרה השלישית ושם תנסו לתפוס מונית, לי זה עזר, אבל אני לא מבטיחה כלום :)

מוזיאונים - בניו יורק יש מלא! אז אם אתם בקטע, לפני שאתם מחליטים לאיזה ללכת ובאיזה יום, תדעו שלהרבה מוזיאונים יש יום שהוא בחינם (בגוגנהיים זה בשישי או שבת אם אני לא טועה) את הרשימה אפשר למצוא באינטרנט.

סנטראל פארק - בנושא הזה יש לי 2 טיפים.
הראשון, לא להסתובב בפארק אחרי השקיעה, בנוסף לזה שזה מסוכן ומפחיד, זה גם בניגוד לחוק!
בפעם השניה שביקרתי בניו יורק החלטתי לעשות הליכה בתשע בלילה, אני חייבת להגיד שנעים זה לא היה.

הטיפ השני, אם אתם לראשונה בניו יורק, אז אתם בטוח תלכו ל Jacqueline kennedy onassis reservoir  ורוב הסיכויים שתכנסו בכניסה של 86 או 91, אז הנוף משם ממש יפה, אבל אם תמשיכו ללכת צפונה בשביל עם הרצים, תזכו לראות נוף עוד יותר יפה - את כל המיד טאון! ומומלץ ממש לפני השקיעה.

קניות - בגלל שמכל רשת יש איזה מאה חנויות שממש נמצאות במרחק הליכה, אז תדעו שאם מצאתם בגד, אבל אין אותו במידה, בשניה בודקים באיזה סניף יש ורוב הסיכויים שזה יהיה ממש במרחק של 10 דקות (לי זה קרה פעמיים).

הסנאי הוא לא חבר שלכם! הוא רוצה את האוכל שלכם והוא יעשה הכל בשביל לחטוף לכם אותו!

מסעדות -  אני בטוחה שבעתיד יהיה לי מלא, כרגע בחרתי רק את אלו שממש התלהבתי מהן.
Ippudo - מסעדה אסיאתית שמתמחה במרקי הראמן המעולים!
UVA - מסעדה איטלקית, לא היו שם מנות יוצאות דופן, אבל היה טעים, אוכל טוב ואווירה נהדרת.
Sarabeth - ארוחות בוקר ממש מוצלחות ואחלה מיצי בוקר, מוכרים גם מאפים וריבות, יש כמה סניפים בעיר.
Sprinkles - הקאפקייקס הכי טובים בעיר! ואני חושבת שטעמתי ברוב הקונדיטוריות שמתמחת בקאפקייס והם הכי טובים.

The Halal Guys - דוכן של אוכל ים תיכוני, טעים אש!!! יש סיבה למה יש שם תור ארוך, הרוטב שלהם פשוט קסום ואל תבקשו חריף, תאמינו לי , זה ממש חריף!!!

אתרים - אם לומר את האמת, אני לא כל כך בקטע, לא הייתי בפסל החירות ואני גם לא מתכוונת. אבל לראות את העיר מאחד הבניינים הגבוהים הייתי חייבת, למרות המחיר המופרז. תעשו לעצמכם טובה ותלכו בלילה, וכשאני אומרת בלילה אני מתכוונת בלילה, אנחנו הלכנו בסביבות חצות וממש היה לנו את הגג לעצמינו. לא עמדנו בתור שניה ויותר חשוב מזה היינו ממש ממש לבד!

אירועים -  תמיד יש משהו! פשוט תבדקו באינטרנט, באוקטובר יש מדיסון איטס, כשהיינו בספטמבר היה פסטיבל איטלקי, באמת שתמיד יש משהו מגניב ולרוב גם בחינם :)

זהו לבינתיים, מבטיחה שבהמשך יהיה עוד.
וזאת אני עם הכובע האדום בתמונה :)