28 בינואר 2014

קצת גאדג'טים

יש פה דברים שממש משכללים את חיי, זה בעיקר דברים קטנים, כמו אריזות קמח ענקיות או נייר טואלט שלא נגמר.
כל יום אני מגלה מוצר חדש שבא לי.
היום אני אשתף אותכם בשלושה כאלו, שאני כבר לא יכולה בלעדיהם.

מכיוון שבניו יורק המטבחים לא בדיוק ענקיים אז אפשר למצוא פה בחנויות מלא מוצרים לאחסון נכון וחכם.
המטבח שלי לא קטן אך גם לא גדול, בארץ היה לי מטבח ענק עם מדף תבלינים ארוך, ופה אין מקום למדף כי בשני הקירות במטבח יש ארונות קיר.
אני חייבת שהתבלינים שלי יהיו בחוץ, לא כיף לי לבשל בדרך אחרת ובגלל שאני שמה תמיד בחוץ אז אני צריכה שגם זה יראה אסתטי.

אז מצאתי את הדבר הבא:


קופסת תבלינים עגולה, עם 3 אפשרויות גישה לתבלין בדיוק כמו הקופסות שבהן מגיעים התבלינים, נתן לפתוח בקלות ולקחת עם כפית, אפשר לשפוך בנדיבות עם הפתח האליפטי או להשתמש בחורים הקטנים.
כן, זה עדיין לא מגניב, חכו...

זה עם מגנט!
אז שמים על המקרר וזה לא דורש מקום אחסון.

וזה גם קישוט נחמד למטבח:)


הגאדג'ט השני הוא גם למטבח, מאוד פשוט נוח.
כפית מדידה מתכוננת למידה הרצויה, 1/2 כפית, כפית, כפית וחצי וכן הלאה



מה שנחמד בזה, שבסיום האפייה צריך לשטוף רק כפית אחת ולא כמה.

את שני הדברים האלו קניתי בחנות הכי מגניבה ביקום שנקראת  The Container.

הדבר הבא הוא לניקיון, הרצפה ברוב הדירות בניו יורק היא סוג של פרקט (לא ממש מובן לי מה זה) ואסור לשפוך עליו מים או כל מיני חומרים שלא מתאימים לעץ, אז המוצר הבא הוא מאוד נוח והכי לעצלנים שיש!
זה מגב עם מטליות יבשות חד פעמיות שנדבקות אליו בתחתית + הוא משפריץ חומר ניקוי מיוחד לפרקט ע"י לחיצה על כפתור בחלקו העליון של המגב.


בתמונה הבאה אפשר לראות מאיפה בדיוק המים יוצאים.


אני לא יכולה לתאר כמה שזה נוח! הידית שלו ארוכה ככה שאפשר בלי בעיה לנקות גם מתחת לספה/מיטה, הוא לא תופס הרבה מקום, הריח נהדר. החיסרון היחיד שלו זה שהוא דורש השקעה כספית כל חודש , לקנות את המטליות ואת החומר ניקוי.

מבטיחה בהמשך להראות עוד גאדג'טים מגניבים שאני מוצאת.


טוב, זה לא גאדג'ט, זה כלי מטבח מאוד חשוב! סלסלת אידוי שיש לי אותה עוד מהארץ, היא עלה 40 ש"ח (יש לה 2 קומות למרות שלא רואים בתמונה) ואין שבוע שאני לא משתמשת בה! 
המתכון לדים סאם שבתמונה לקוח מהאתר של מתכוניישן.


ואת המיץ היפה הזה הכנתי באמצעות המעבד מזון שאיתן קנה לי, שאני  לא יודעת איך חייתי בלעדיו כל חיי!
אני אפילו מתחילה יותר לחבב אותו מהקיטשן אייד שלי (פשוט יוצא לי להשתמש בו הרבה יותר) זה מדהים כמה שזה מקל על חיי וכמה נוח להכין איתו הכל!

וחוץ מזה, היום היה פעמיים הזעקת שווא בבניין, בפעם הראשונה התחרשתי ונכנסתי לפאניקה וגם לולה, שברחה מתחת לספה. בפעם השנייה שתינו קיבלנו את זה בלי בעיה, אבל אם הייתה באמת שריפה, כנראה שלא היה נכתב הפוסט הזה כי אנחנו נשארנו בבית הפעם.

22 בינואר 2014

כביסה

דברים שאתגעגע אליהם #5 - מכונת כביסה בבית!
בהתחלה זה נשמע נחמד, יש מלא מכונות, אפשר לעשות את הכביסה בפעם אחת, אתה לא צריך לדאוג לתחזוקה שלהן. אבל לא, זה ממש לא נחמד!
אני אפילו לא יודעת ממה להתחיל, אז אתחיל מסדר הפעולות שאני צריכה לעשות בשביל לעשות כבסיה (זה כבר נשמע רע, לא?).

* התמונות בפוסט לא קשורות לכלום, סתם משתפת אותכם בדברים שצילמתי השבוע

צ'יבורשקה יצא לשלג

תחילה אני מפרידה לצבעוני ולבן, אבל זה גם הייתי עושה מקודם, רק שעכשיו אני גם מפרידה בין תחתונים וגרביים לשאר הכביסה (וגם אותם ממיינת ללבן וצבעוני) ושמה ברשת בשביל שחס ושלום לא יפלו לי לרצפה בחדר כביסה.
הרי אם היה נופל לי בבית, זה לא נורא, הרצפה נקייה (פחות או יותר), אבל שם זה מגעיל, כולם עם נעליים מבחוץ, כלבים נכנסים ואיכסוש!

מקרונים חמאת בוטנים ושוקולד מהמתכון הזה של נטלי

אז אחרי שמיינתי הכל ושמתי ב 3 סלים ענקים, אני מוכנה לרדת לחדר כביסה, לא!
אני צריכה לקחת מרכך (ששוקל טון) וגם סבון כביסה ודפים לתפיסת צבע (זה הדבר הזה למי שלא מכיר) וכרטיס למכונות וארנק (למקרה שנגמר הכסף בכרטיס) בקיצור עוד 3 קילו משקל לפחות. 
הכל אני צריכה לסחוב עליי, מבלי שיגע ברצפה, להמתין למעלית, לעבור במסדרון שבו יש דלת החוצה (קריר קצת) ולבסוף להגיע לחדר ולגלות שאין עגלה פנויה!


כיף לפתוח אתם את הבוקר

יש! נמצאה עגלה! עכשיו אפשר להתחיל באמת.
המטרה היא למצוא 4 מכונות (כן אני עושה 4) קרובות אחת לשניה, אין! לא נורא, שאלו יהיו הצרות שלי.
אחרי שמצאתי 4 מכונות וניקיתי כל אחת 5 דקות עם מגבונים (כביסה של אחרים זה איכסה) והוצאתי שיערות/כפתורים/גרביים וכד' שנשארו במכונה (לכן כל מכונה זה 5 דקות) אני יכולה לעשות כביסה בשקט במידה ולא שכחתי כלום בדירה.
שלחתי את הכביסה ואני עולה לי למעלה לחצי שעה בדיוק (אז להכין אוכל לא בא בחשבון - לא נשאיר תנור/גז דולקים) גם סופר לא בא בחשבון (לוקח לי 10 דקות כל כיוון) אז אני בעצם לא עושה כלום.

כשאני לא עושה כביסה אני מבשלת :)

אני יורדת שוב למטה, ומחפשת מייבש ריק, אבל לא כל מייבש בא בחשבון, יש 2 סוגים, אחד טוב ואחד לא (הלא טוב נמדד בזה שמאוד קשה לנקות אותו).
אז 4 המייבשים הטובים תפוסים (יש רק 4 כי לשאר האנשים המטונפים פה לא איכפת להשתמש במייבשים המלוכלכים).
הכי מעצבן שהם תפוסים, אבל סיימו כבר לעבוד, ז"א פשוט עוד לא באו לקחת את הכביסה.
אני ממתינה 5 דקות, 10 דקות, ב 15 דקות אני כבר על גבול של להוציא להם את הכביסה ולהניח על שולחן, אבל בדיוק באותו הרגעה מגיעה צרפתייה מעצבנת ולוקחת אותם  - כלבה!

כי אין פירה בלי שנייצל!

אז עכשיו אחרי שניקיתי את המייבש (זה לוקח דקה) אני יכולה בשקט לשים את הבגדים, וכשאני אומרת בשקט אני מתכונת ללהכניס מהמכונה לסל (רק שלא יפול משהו) להסיע את הסל עם העגלה למייבש ולהעביר אותם.
ועכשיו יש לי שעה בדיוק! אבל לא דקה יותר, רק שלא יוציאו לי את הבגדים לשולחן :)



התמכרתי לכוסברה

שוב יורדת למטה, לאסוף את הכביסה, עולה למעלה ועכשיו הכל כבר מאחורי!
ברור שאני מקפלת בבית! אני לא מאמינה שיש שם אנשים שמקפלים על השולחן....

הכי כיף להסתכל על השלג מהחדר החם

תסלחו לי על הקיטורים, איתן אומר שזה לא נורא כמו שאני חושבת שזה, אבל אני זאת שעושה את הכביסה :)
ועכשיו בכנות, זה אכן לא כיף כמו לעשות כביסה בבית! וזה באמת יותר עבודה, כל הלסחוב והלנקות כל מכונה כל פעם אבל נראה לי שמתרגלים, זה הכל בראש, אני פשוט צריכה לקחת את זה ביותר קלות ולקבל את זה שאם כל הטוב שיש לי בדירה החדשה צריך להיות גם משהו שהוא פחות טוב - אז שזה יהיה זה.

20 בינואר 2014

קפיצה לשוק הפשפשים ומתכון לאינבולטיני חצילים


בסופ"שים כשיש מזג אוויר טוב (כל עוד אין שלג וגשם, מבחינתי זה טוב) אני אוהבת להסתובב בעיר,כי יש עוד כל כך הרבה מקומות פה שלא ראיתי .
אז אתמול החלטנו לנסוע שוב לברוקלין, אבל הפעם לשוק הפשפשים שפתוח רק בסופי שבוע.
בדרך לשוק ראינו חנות עתיקות ממש יפה ומגניבה, מלאה בדברים ממש מיוחדים.








במהלך השיטוט בחנות ראינו פתאום צלחות כמו שיש להורים של איתן, שיש להם אותם כבר איזה 2 עשורים (אם לא יותר) ונזכרנו שהם כבר כמה שנים מחפשים איפה אפשר למצוא את הסט הזה כי חסר להם כמה חלקים.
אבל אותה החברה הפסיקה לייצר את הדגם הזה כבר מזמן, כמובן שהרמנו אליהם צלצול וקנינו להם את מה שחסר.
אפילו אנחנו קנינו כמה צלחות בחנות (הן היו כל כך יפות, לא יכולתי להתאפק).
זה ממש נחמד למצוא משהו שכבר לא חשבת שתמצא לעולם.

 כן, זה בדיוק מה שאתם רואים! משחק שהיה נמכר לילדים, מיותר לומר שבשלב מסוים הפסיקו לייצר אותו כי הוא היה מסוכן!!!




אכן מטריד

אחרי זה המשכנו לשוק, שהיה מקורה, מאוד מגניב, ים דברים יפים, כלים,שטיחים,תמונות,רהיטים וכו'.
היו גם הרבה עמדות של בגדים, לזה אני קצת פחות מתחברת למרות שהיו שם דברים מהממים, אני לא מסוגלת ללכת עם בגד של מישהו אחר שאני לא מכירה, מחסום פסיכולוגי ואני יודעת שהבעיה היא אצלי , ככה שאם אתם בקטע של בגדים וינטג', זה אחלה מקום בשבילכם.



היו גם במקום כ 60 עמדות אוכל שכולן נראו ממש מעניינות ושוות, אבל אנחנו הלכנו על סנדוויץ' מקסיקני עם בקר שהיה מעולה!!! אחד הסנדוויצ'ים הטעימים והמשתלמים, כל סנדוויץ' עלה 9 דולר והיה בו לפחות 200 גרם בקר.
אני כמובן גם הייתי חייבת משהו מתוק, אז קנינו לי בעמדת מתוקים בראוני עם מרשמלו ופקאן שקצת אכזב אותי, מזל שבבית היה גלידה :)



השוק הזה פתוח כל שנה במהלך של חצי שנה, הוא נמצא בשכונת ויליאמסבורג שבברוקלין ואם אתם בקטע של וינטג' אל תפספסו את השוק הזה! ועל הדרך תסתובבו כבר בשכונה המאוד חמודה הזאת שכבר הקדשתי לה פוסט לפני כמה ימים :)

ועכשיו אוכל!
אתמול החלטתי להכין אינבולטיני חצילים, לא ממש החלטתי, יותר נכון נאלצתי....
התכנון שלי היה להכין בכלל מוסקה מהחציל שהיה לי בבית, אבל גיליתי שאין לי מספיק בשר במקרר, אז זה או ללכת לקנות בשר או להכין משהו אחר...
כמובן שהעצלנות גברה עליי והחלטתי לאלתר אינבולטיני חצילים.
בתקופת המלצור שלי, יצא לי לעבוד בג'ויה ששם הייתה מנה נהדרת של אינבולטיני חצילים (הייתה מעט קטנה).
בג'ויה היו ממלאים את הגלילות חציל בפסטה טרייה,מוצרלה ופרמז'ן ומגישים אותם עם רוטב עגבניות ובזיליקום, אני הכנתי את שלי מעט אחרת....



אינבולטיני (גלילות) חציל - מתכון ל 15-18 גלילות

2 חצילים בינוניים (אני השתמשתי באחד ענק)
150 גרם פסטה מבושלת אל דנטה (בערך 1/5 חבילה) 
200 גרם קוטג' (אפשר גם ריקוטה)
100 גרם מוצרלה מגוררת
200 גרם עגבניות מרוסקות
3 שיני שום כתושות
שמן זית
מלח/פלפל
1/2 כפית סוכר
חופן של בזיליקום וכוסברה 

פורסים את החציל לעיגולים בעובי של כחצי ס"מ.
ממליחים ומניחים על צלחת לעשר דקות. בינתיים מחממים תנור ל 190 מעלות.
סופגים מעט את החצילים (אני עושה את זה באמצעות נייר סופג).
מרפדים תבנית בנייר אפייה, משמנים אותה מעט ופורסים עליה את החצילים (לא לשים אחד על השני). מזלפים מעט שמן זית ואופים כ 25-30 דקות, עד שהם מתרככים ומתחילים להשחים.

בינתיים מכינים את המילוי והרוטב.

מילוי: מערבבים את הפסטה המבושלת (חשוב לא לבשל יותר מידי) עם הקוטג'/ריקוטה, מוסיפים גם קצת יותר מ 3/4 מהמוצרלה ושמים מלח ופלפל לפי הטעם.

רוטב: כותשים את השום, קוצצים את העלים ומערבבים יחד עם העגבניות המרוסקות. מוסיפים חצי כפית סוכר וכף שמן זית, ממליחים ומפלפלים.

כשהחצילים מוכנים, מוציאים אותם ומנמיכים את התנור ל 180 מעלות.
על כל עיגול של חציל מניחים כף של מילוי (תלוי בגודל העיגולים) ומגלגלים.
מניחים את הגלילות בתבנית ומעל מצפים כל גלילה ברוטב (הגלילה לא אמורה לשחות ברוטב), מעל מפוררים מעט מוצרלה ואופים בתנור 20 דקות.



* אני השתמשתי בפסטה פנה, אני פחות ממליצה עליה למנה הזאת (זה מה שהיה בבית) הכי טוב זה לנגויני/ספגטי שפשוט חותכים לחתיכות קצרות.










17 בינואר 2014

הבלינצ'ס של אמא

כשגרתי אצל ההורים, אמא כל שבת הייתה מכינה לי בלינצ'ס ומביאה לי למיטה.
כן, אני ילדה מפונקת!
אני הייתי אוכלת אותם עם מייפל (אצל ההורים שלי זה היה סירופ בטעם מייפל) כמו פנקייק, אבל את חלקם היא הייתה ממלא במלית גבינה ומכניסה למקפיא למקרה שיבואו אורחים בהפתעה.
כשעזבתי את הבית, כל כמה חודשים הייתי מקבלת קופסה מלאה בבלינצ'סים עם גבינה שהלכו ישר למקפיא.
אני לא יכולה לתאר כמה נוח זה היה, כל פעם מוציאים כמה, מטגנים עם מעט חמאה ומתענגים על הטעם.

עכשיו כבר אין לי את הפריבילגיה הזאת ואני נאלצת להכין לבד.
אז התקשרתי לאמא שתתן לי את המתכון, כמובן שאין ממש מתכון, יש רכיבים, אבל אין כמויות.
אז ניסיתי לעבוד עם המידע שאמא נתנה, ובהתחלה יצאו לי בלינצ'ס עבים מידי, הוספתי חלב, עדיין עבה, הוספתי עוד חלב והופ - מושלם!

אז קבלו את המתכון של אמא לבלינצ'ס וכמה טיפים ודגשים ממני :)
אני מתנצלת מראש על התמונות, צולם בשעות הערב, בלי תאורה, ניסיתי לבלבל אותכם עם טיפוגרפיה של מסעדת ביסטרו וקטלוג אופנה , אבל לא נראה לי שזה יצליח להסיח את דעתכם מהצילומים המזעזעים.


לבלילת הבלינצ'ס (כ-20 בלינצ'סים קטנים)

2 ביצים
2 כפות גדושות סוכר
קורט מלח
2 כפות שמן
25 גרם חמאה מומסת
1 כוס קמח
1.5-2 כוסות חלב

טורפים את הביצים.
מוסיפים את הסוכר, השמן והחמאה וטורפים.
מוסיפים מעט (כ- 2 כפות) מהחלב.
מוסיפים את הקמח וטורפים לתערובת אחידה.
ועכשיו מוסיפים את יתר החלב בהדרגה, לי יצא להוסיף מעט יותר מכוס וחצי.

הבלילה אמורה להיות ממש נוזלית - הרבה יותר נוזלית מטחינה. כשאמא שלי הסבירה לי בטלפון, היא אמרה לי שהבלילה אמורה להיות כמו בלילה של מרינדה.
חשוב מאוד שתהיה בלילה נוזלית, אחרת הבלינצ'ס יצאו עבים.

מחממים מחבת טפלון ויוצקים את הבלילה (לא משמנים את המחבת).
השלב הזה טיפה בעייתי, אם תשימו יותר מידי, הבלינצ'ס יהיה עבה. לי לקח חצי בלילה עד שקלטתי כמה ואיך לשים בשביל שיצא בלינצ'ס מושלם כמו של אמא (תמונה לעובי בהמשך). ואם תשימו מעט מידי בלילה אז יצאו צורות מוזרות (כמו בתמונה).


אני גיליתי שהכי קל זה לקחת כוס מדידה וכל פעם למזוג כרבע כוס (התאים לגודל המחבת שלי).
המלצה שלי, למזוג כמה שנראה לכם לכוס מדידה, ומשם למזוג למחבת, ככה תראו כמה בלילה אתם צריכים לכל בלינצ'ס.

יוצקים את הבלילה עם היד החלשה, ועם החזקה מסובבים את המחבת ככה שייווצר עיגול דקיק ואחיד של בלינצ'ס.
ברגע שהצדדים של הבלינצ'ס מעט יבשים  וזהובים (עניין של שניות) הופכים את הבלינצ'ס בעזרת הידיים.
אם אתם מתכוונים למלא אותם, אתם לא חייבים לטגן משני הצדדים.

זה העובי הרצוי של הבלינצ'ס, דקיק דקיק - ממש רואים דרכו

לגבי הצבע, כמה זמן לטגן בעצם,
אם אתם מתכננים לאכול ללא מילוי, אני ממליצה שיהיו ממש זהובים יפה.
אם אתם מתכננים למלא ולאכול באותו היום, שיהיו זהובים מעט, ככה שאם יבוא לכם לתת עוד טיגון קטן אחרי שכבר הבלינצס ממולא ,אז הוא לא ישחיר ויישרף.
אם אתם מתכננים להקפיא,אז טיגון ממש ממש קצר, גם יותר קל לקפל אותם כשהם לא מטוגנים מידי ובכל אופן אתם תטגנו אותם אחרי ההפשרה.
אבל בעיקרון, מה שבא לכם, העיקר שיצאו דקים ונוחים למילוי.



אני ממליצה ללחוץ על התמונה שתהיה במסך מלא, בשביל לראות את ההסברים, ואת הבדלי הצבע.


אוכלים את הבלינצ'ס מיד עם מייפל או ממלאים במילוי מתוק או מלוח.



מילוי גבינה של אמא:


מיכל שמנת מתוקה
250 גרם גבינת "טבורוג" בטפ' החדר
צימוקים (איכסוש)

טורפים את גבינת הטבורוג עם מטרפה ידנית ובינתיים מקציפים את השמנת במיקסר.
מקפלים את הגבינה לשמנת המוקצפת ומוסיפים צימוקים.
מניחים עלה של בלינצ'ס על משטח עבודה, מניחים כף של מלית בחלקו התחתון של העלה, מקפלים את החלק התחתון, אחריו את הצדדים ומגלגלים.
בסרטון הזה בדקה 3:40 תוכלו לראות איך מקפלים בלינצ'ס (לכם זה ילך ביותר קלות, כי הבלינצ'ס שלה ממש עבה)

שימו לב, אין בכלל סוכר, כי אנחנו נהגנו לאכול עם הרבה מייפל.
נתן להוסיף סוכר לפי הטעם (נראה לי שרבע כוס יספיק) כאשר טורפים את הגבינה.

אפשר לאכול בלי לטגן שוב, אבל אני ממליצה לתת טיגון קטן שגם הגבינה תהיה חמימה :)

מכיוון שהיה לי במקרר גבינת ריקוטה, אז החלטתי להכין ממנה את המלית לבלינצ'ס.


מילוי גבינה של אלכס:


500 גרם גבינת ריקוטה
2 כפות סוכר
1/3 כפית קינמון.

טורפים היטב את כל החומרים וממלאים באותה הצורה כמו במתכון של אמא.


חומר למחשבה (לא באמת)
מה הקטע הזה בארץ של לתת שמות לגבינות במילה "גבינה" רק בשפה שממנה הגיע אותה הגבינה.
מבלבל, אני יודעת, אסביר מחדש עם דוגמא.
ברוסית לגבינה קוראים "טבורוג" בצרפתית אומרים "פרומעז'", אם תרצה לקנות בארה"ב את הגבינה שאנחנו קוראים לה פרומעז' בארץ יצחקו לכם בפנים (סיפור אמיתי).
כי פה יש כמה סוגי גבינות צרפתיות, אז עדיף לבקש גבינת עזים (Goat cheese), או במילה אחת Chevre.
לגבי הטבורוג, לכל גבינה לבנה ברוסית קוראים טבורוג, אבל למה שאנחנו בארץ קוראים טבורוג, זה בעצם סוג של קוטג' שהיו מכינים בבית משמנת חמוצה וחלב :) 

16 בינואר 2014

סופ"ש בברוקלין


בסופ"ש האחרון יצאנו לסיבוב בשכונת Williamsburg שנמצאת בברוקלין.
הגענו לשם עם רכבת, שזו כבר הייתה חווית רכבת שונה ממה שאנחנו רגילים אליה, סוף סוף נוסעים גם קצת מעל לאדמה ולא מתחת.


אז אחרי שירדנו בתחנה הלא נכונה והסתובבנו מעט בשכונה החרדית של העיר הגענו לרחוב הראשי של williamsburg.
ללא ספק שכונת היפסטרים צעירים.
הרגשתי מעט מבוגרת ומעט נשואה, אבל זה לא הפריע לי, כי תחושת השלווה שיש בשכונה ממש נעימה וכיפית.
זה די מדהים כמה ששכונות פה שונות אחת מהשניה, שלא לדבר על ההבדל בין ברוקלין למנהטן.
במנהטן אתה מרגיש קצת קטן, הכל גדול מהחיים, הבניינים עצומים, מיליון אנשים שחולפים על פניך בשנייה.
לעומת זאת בברוקלין הכל יותר רגוע, יותר שלו, זה גם בבניה שהיא יותר נמוכה, זה גם בכמות האנשים שיש ברחוב אבל זה בעיקר בגלל האנשים. כאילו במנהטן כולם רצים לאנשהו שבברוקלין כולם פוסעים להם בנעימות.
אני מתה על מנהטן, ולא הייתי מחליפה אותה בשום מצב, אבל זה נחמד שיש מקום כזה, כמו ברוקלין שהוא רק מרחק נסיעה של 20 דקות.




הסתובבנו בחלקו הצפוני של הרחוב Bedford שזה בתך השכונה, היו המון חנויות בגדים ממש מגניבות ולא יקרות מידי, ברחוב היו אמנים שמכרו ציורים, תקליטים וכד'.
אחרי זה המשכנו קצת על השביעית לכיוון הנהר ובדרך היה מעין שוק אמנים קטן (תודה לנועה על ההכוונה) מאוד נחמד אבל גם מאוד יקר.
שכונה ממש חמודה להסתובב בה, מלאה בחנויות מגניבות ובתי קפה מיוחדים.
אנחנו אכלנו צהריים במקום שהיה מאוד מומלץ בשם Pies 'n'Thighs  שבסופ"ש מגישים שם כל מיני ארוחות בוהריים.
אם תסתכלו בתפריט תבינו שזה מעט שונה ממה שאתם רגילים לאכול בארץ בארוחות בוהריים, אם אתם בקטע הרפתקני (אני לגמרי כזאת) ואוהבים את השילוב של מתוק עם מלוח, זה המקום בשבילכם.
כמו כל מקום שווה בעיר, גם פה יש תור ורשימת המתנה באורך הגלות, כשנרשמנו, נאמר לנו שיקח לפחות חצי שעה, התלבטנו אם ללכת להסתובב בינתיים או לחכות, החלטנו לחכות (הייתי ממש רעבה ולא יכולתי לחשוב על כלום חוץ מאוכל).
ולמזלנו שלושת הזוגות שנרשמו לפנינו בחרו להסתובב, ככה שחיכינו רק 5 דקות!
זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה לי פה, אז המלצה שלי, אם אומרים לכם 20 דקות, תמתינו בצד, אל תלכו להסתובב, כי יש סיכוי מאוד גדול שיכניסו אותכם הרבה לפני.

הרעב, הרעב....

אומנם לא קנינו כלום בחנויות הבגדים המגניבות, בכל זאת לא יכלנו לחזור ללא מזכרת, אז קנינו סוכריות חמוצות שהגיעו בקופסאות מגניבות שמתאימות לנו בול לצבעוניות ולסגנון של הבית.
(כן, אני יודעת שאני חייבת לכם תמונות של הדירה - בקרוב, בקרוב מאוד).


כשהסתובבנו לנו ברחבי השכונה, לא יכולתי שלא לחשוב על חברינו הטוב נדב, וכמה שהוא היה אוהב את המקום.
אז נדב, בביקור שלך אצלנו, שאני מאוד מקווה שיהיה בקרוב, תזכיר לנו לקחת אותך לשם, כי אתה תמות על המקום.


זה נדב (פיבן היה עושה את זה יותר טוב)

בדרך חזרה ברכבת גילינו שזה היה יום שבו נוסעים ברכבת ללא מכנסיים, כן, זה אמיתי, פשוט תכתבו בגוגל
no pants day subway ride ותמצאו לא מעט מידע ותמונות.
אנחנו בעיקרון לא ראינו אף אחד ללא מכנסיים עד שלא הגענו לאחת התחנות היותר מרכזיות שיש במנהטן -
union square. ושם היה היסטרי! מלא אנשים בלי מכנסיים עם תחתונים בכל מיני צבעים, יש כאלה שהלכו עם זה רחוק והתאימו גרביים, הביאו ציוד נלווה(אופניים לדוגמה), היו בקבוצות, ביחידים, כל מה שעולה על דעתכם, היה!
אז גם היה מלא צלמים, צפיפות לא נורמלית, שהקשתה ממש על הצילום (גם התאורה לא משהו...) .באינטרנט נתן למצוא מלא תמונות ממש מגניבות של האירוע, שהיה בכל העולם ולא רק בניו יורק.
וכמובן שגם אני צילמתי קצת :)





הוא גם כיכב בשנה שעברה (לפי תמונות מהאינטרנט)

לאכול בריא זה לא זול בכלל


אז כמו שרשמתי בכותרת, לאכול פה בריא זה לא זול, זאת גם הסיבה לכך שבארה"ב יש לא מעט אנשים עם בעיות סכרת ומשקל. כמו שאתם יודעים, אנחנו גרים בניו יורק, ובניו יורק הכל יותר יקר משאר ארה"ב - איזה כיף!
אז כמה זה לא זול?
בסופר שבו אני קונה שהוא לא הכי יקר אך גם לא הכי זול (הסבר בהמשך) אבוקדו עולה 2.5 דולר, ז"א 2 אבוקדו יעלו לכם 5 דולר (זה מחיר ל- 2, אחד עולה מעט יותר).
לפעמים אני גם מוצאת 2 ב- $4 והשיא היה כשאיתן ירד למכולת היקרה שמתחת לבית ומצא 2 ב- 3$ (אבל זה היה מקרה חד פעמי).
לעומת זאת, במכולת בהארלם, אבוקדו עלה לי דולר אחד בלבד! שגם זה מחיר אסטרונומי!
בכלל מה הקטע הזה של לתת מחיר לכמות ולא למשקל? וזה לא רק באבוקדו ככה, אלא בשאר הירקות והפירות.
3 תפוזים יעלו לכם $5, קייל יעלה $2.5, קופסת אוכמניות תעלה $3.5 כמו כן גם קופסת עגבניות שרי קטנה.
ברור שיש גם ירקות זולים, כמו תפו"א, בצל, תרד, בטטות וכד' - שהם נמכרים לפי משקל






הפפאיה משום מה נמכרת במשקל ולא כיחידה - זאת שבתמונה עלתה לי $5

שלא תבינו לא נכון, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו את הירקות והפירות, אבל זה לא אומר שאני לא אשווה מחירים.
גם בארץ, ידעתי איפה יותר זול לקנות, אבל זה היה הרבה יותר קל, כי תמיד חצי חינם היה יותר זול ממגה, ומגה יותר זול מטיב טעם גם בירקות וגם במוצרים היבשים. פה לעומת זאת, יש הבדלים לא קטנים במחיר שמשתנים מדי יום , ככה שיצא שהאבוקדו הזול יותר מצאנו במכולת הכי יקרה בעיר (חוץ מהאבוקדו המושלם ההוא בהארלם).

אז אם אתם עוברים לפה, או שכבר גרים פה, או שבאים לביקור ארוך, קבלו סיכום קצר של הסופרים שאני מכירה.

את רוב הקניות אני עושה בסופר שנקרא FAIRWAY והוא אכן מרגיש הוגן כמו השם שלו.
אם אני לא מוצאת שם משהו אני הולכת למכולת היקרה מתחת לבית שהיא חלק מרשת שיש לה סופרים בכל חור בעיר שנקראת Gristedes. שלפעמים אפשר למצוא שם מציאות (לדוגמה קוטג' מסוים שקשה למצוא במקום אחר).
הרבה אנשים פה שחשוב להם לחסוך בכסף קונים ב -  Costco הבעיה שאנחנו מעט רחוקים ככה שאי אפשר לסחוב משם קניות ואז צריך לקחת מונית שזה כבר עושה את זה לפחות משתלם, ואם אתה כבר משלם למונית, אז אתה קונה הרבה (וגם ככה הכל שם באריזות ענק) ולמי שגר במנהטן בדרך כלל אין יותר מידי מקום אחסון בבית, אז זה די ירד מהפרק :)
מקום נוסף ממש נחמד לעשות בו קניות, ברגע שאתה מתאושש מההלם שאתה מקבל כשאתה נכנס לשם זה ה Whole Foods, שיש לו סניף ליד העבודה של איתן, הוא מאוד יקר, אבל יש שם הכל! באמת הכל, וזה בכלל חוויה להסתובב שם.
יש מקום שמאוד דומה ל FAIRWAY במחירים וזה ה Trader joe's' הוא אחלה סופר, אבל ממש לא במרחק הליכה :)
מצאנו פה גם מכולת ישראלית שבה אפשר למצוא מוצרים שאין בחלק הישראלי של הסופר שלנו, כמו שניצל עוף ועוד כל מיני הפתעות, החנות נמצאת יחסית רחוק באיסט וילג' והיא נקראת Holyland Market .
יש כאן עוד מלא סופרים שונים, כמו ה D'Agostino שבו גם אפשר לעשות את הקניות דרך האינטרנט בדרך די נוחה.
באיזור שלנו יש לא מעט סופרים, אבל מחיר זה לא הכל, לא בכולם יש ירקות טובים, לא בכולם נעים להסתובב (למשל ההוא בהארלם).יש גם מלא סופרים שהם אורגנים , באמת שאפשר ללכת פה לאיבוד.
כרגע FAIRWAY הוא המועדף עליי, מכלול של מחיר,נגישות וחווית קנייה וכמובן שבו נתן לקנות בשר כשר ובמבה.

כמו שאמרתי, על ירקות אנחנו לא מתקמצנים אז השבוע הכנתי עוגת גזר מעולה מהמתכון הנפלא הזה.



וגם הכנתי ממרח מאולתר של כרובית ושקדים .
במראה זה יצא מאוד דומה לציבלה (לאלו שלא נולדו בפולין, זה ממרח ביצים) אבל בטעם שונה לגמרי!

ממרח כרובית

1 כרובית
4 שיני שום
40 גרם שקדים מולבנים
כף טחינה
מעט שמן זית
מלח לפי הטעם (אני שמתי כמעט כפית)
פלפל לפי הטעם
אבקת קארי (לא חייבים בכלל, שמתי כי אין על כרובית עם קארי)

מחממים תנור ל 150 מעלות.
שוטפים את הכרובית ומפרקים לחתיכות קטנות.
מניחים בתבנית מרופדת בנייר אפייה את הכרובית  עם 4 שיני שום (לא קולפים אותם), מזלפים בשמנ"ז, ממליחים מעט ואופים כשעה. מדי פעם כדאי לנער מעט את התבנית.
אחרי שהכרובית נאפתה, נותנים לה להתקרר כמה דקות.
מכניסים למעבד מזון את הכרובית , קולפים את השום ומכניסים גם אותו. מוסיפים שקדים מולבנים, מוסיפים מלח, פלפל וקארי, טוחנים בפולסים עד שזה נהיה מעט ממרחי.
מוסיפים את הטחינה ונותנים עוד פעימה של טחינה. 
חשוב מדי פעם לטעום בכדי להגיע לרמת מליחות שטובה לכם.

לגמרי נראה כמו ציבלה


ובמעבר חד למשהו לא בריא, אבל טעים בטירוף - קרמבו!

אז נכון, יש פה קרמבו בסופר, אבל אין כמו קרמבו ביתי!
עולם אחר לגמרי! הכנתי לפי המתכון הנהדר הזה של פיית העוגיות ועוגיו.נט

9 בינואר 2014

שאריות

מאז ומתמיד שנאנו לזרוק אוכל. מאז שעברנו לניו יורק זה אפילו התגבר (לפחות אצלי) בעיקר כי עכשיו אני מכינה הכל ועושה את הקניות, ואין כבר אוכל ומצרכים מההורים, ככה שזה מאוד כואב לראות אוכל נזרק לפח.
לאיתן תמיד היה את הקטע הזה שתאריכי תפוגה לא קיימים מבחינתו, ככה שאם זה לא חמוץ, זה אכיל.
אצלי זה יותר מתבטא בהחלטות שלי של מה אבשל, בדרך כלל יהיה פירה אם פתאום אני רואה שהתפו"א שבמקרר מתחילים להיות מעט רכים, או שיש לי רסק עגבניות פתוח וכד'.

השבוע ממש הרגיש כאילו אני במרדף של לא לזרוק כלום.
זה התחיל עם הפסטה של הפוסט הקודם, שנעשתה כי היה קייל ועגבניות מרוסקות שהיה צריך לסיים.


כשראיתי שלא הכנתי מספיק פסטה - סתם כי לא היה לי חבילה נוספת באותה הצורה, ולא רציתי לשלב עם לנגוויני, אז הכנתי לחמניות תפו"א מדהימות מהמתכון הזה.
הן פשוט מעולות, הכי נימוחות שיש, מתוקות במידה הנכונה, אך אם זאת גם מלוחות, טעימות רצח!


אם תקראו את המתכון, תראו שצריך להכין פירה תפו"א בשבילן, אני הכנתי כמובן יותר מידי.
יאמר לזכותי שמהמתכון אפשר לבין שצריך לקחת בחשבון שצריך להיות מספיק פירה בשביל למלא כוס, ז"א לא להכין מעט מידי. אני עשיתי את ההפך, הכנתי יותר מידי (פירה מ 2 תפו"א יצר אצלי 3 כוסות פירה בערך).
בלילה נזכרתי שנשאר לי במקפיא בצק מהטורטליני שהכנתי לא מזמן, אז החלטתי להפשיר אותו ויום למחרת הכנתי ורניקי.

טיגנתי בצל, הוספתי לחלק מהפירה, המלחתי, פלפלתי ומלאתי את הכיסונים.
נשאר לי עוד מעט פירה, אז החלטתי להכין לביבות תפו"א וטונה, שיהיה לערב.
הכי לביבות שאריות, שמתי גם מעט פרמז'ן (כי גם זה כבר היה מעט יבש), ביצה,חמאה, פירורי לחם, חרדל, מלח, פלפל ודחפתי לתנור.
יצא יחסית לא רע, לא הצלחה מסחררת, אבל מספיק טוב בשביל ארוחת שאריות :)