אוי, הרכבת התחתית....
אני שומעת לא מעט תלונות עליה, לא תמיד יש מקום לשבת בבקרים (בינתיים כל פעם אחרי תחנה כבר ישבתי), תמיד יש עיקובים במזג אוויר סוער, תמיד קר/חם וכמובן האנשים המוזרים!
זה לא שאני לא רגילה לראות מסוממים ברחוב (בכל זאת יצא לי להיות בתחנה המרכזית כמה פעמים בחיי), אבל לראות מסוממים עשירים זה קצת הזוי לי, מרגיש כמו בסרט.
בכלל החוויה של הרכבת יכולה להרגיש הזויה לחלוטין, לפני כשבוע אני ואיתן נסענו ברכבת בבוקר, בשעה שבה כולם יוצאים לעבודה, ככה שהיה די עמוס, אבל מצאנו לנו מקום לשבת יחד למרות הצפיפות.
כמה מטרים מאיתנו הבחנו בבחורה צעירה לבושה טיפ טופ (גוצ'י וכאלו) ניראת כאילו יש לה חום, כולה מזיעה ועם שקיות מתחת לעיניים, ממש בקושי מצליחה לעמוד,מתנדנדת לה מצד לצד.
אחרי כמה שניות היא נפלה על מישהו, וישר כל האנשים שישבו בסביבה שלה נעמדו לפנות לה את המקום, אך היא לא הסכימה לשבת.
כמה גברים ניסו למשוך אותה שתשב, אך היא נאחזה חזק במעקה ולא הסכימה להתיישב למרות שהרגליים שלה רעדו וכולה הייתה ממוטטת.
לי ישר רץ בראש הסרט Contagion (שאם לא יצא לכם לראות, אז אני ממליצה), כן זה מה שקורה כשגרים בעיר כל כך מרכזית שהיא הנושא לכל כך הרבה סרטים וסדרות.
כל מה שרץ לי בראש, זה רק שלא יהיה לה מחלה מדבקת ובסוף ישימו את כולנו בהסגר (כן, אני פסיכית), אבל כנראה שהיא סתם הייתה מסוממת או שהייתה לה שפעת חריפה.
אותי נורא הפתיע הדיסוננס הזה של הביגוד הסופר יקר מול להיות מסוממת בנסיעה ברכבת התחתית.
כשסיפרתי על המקרה לחברה שגרה פה כבר שנים, היא אמרה לי שהיא בטח הייתה זונה אקסקלוסיבית ולכן הביגוד היקר וגם היא הסבירה לי שיש פה לא מעט נערות שקונות דברים באלפי דולרים אבל כסף לאוכל אין להן.
אישתו של אח של איתן הפסיקה לראות חוק וסדר מאותה הסיבה, לראות סדרה בטלוויזיה שבה אונסים מישהי 2 בלוקים מהרחוב בו את גרה, זה אכן יכול להיות קצת מלחיץ.
אני דווקא חושבת שזה מגניב, ואני אוהבת לנחש איפה בעיר כל סצנה צולמה.
ועכשיו לנושא קצת פחות מפחיד - דים סאם!
אחרי שכבר יצא לי להכין מספר פעמים, אני יכולה להגיד שאני די מנוסה ואפילו יש לי כמה טיפים, אבל בעיקר קישורים ממש טובים ללינקים למתכון ולהדגמות .
אז המתכון האהוב עליי לבצק הוא של הבנות של מתכוניישן.
יש בלינק גם מתכונים למילויים ממש טובים.
הדגש שלי לגבי המילויים, זה שפשוט תשימו דברים שאתם אוהבים, אין באמת חוקים למילוי, רק שלא יהיה בהם יותר מידי נוזל.
אם אתם מכינים לדוגמה בלילה עם בשר בקר, סויה ותבלינים אני ממליצה להכין את המילוי כמה שעות לפני ההכנה של הדים סאם ולתת לו לעמוד במקרר לפחות לשעה, ככה שהבשר יספוג את כל הטעמים.
לגבי הבצק, כמו שהן ציינו במתכון, מאוד חשוב לתת לבצק לעמוד לפחות חצי שעה.
מה שאני למדתי, זה שגם חשוב שהחדר שבו אתם שמים את הבצק לנוח לא יהיה חם מידי, אחרת יהיה ממש קשה לעבוד איתו ומאוד חשוב לכסות אותו בניילון נצמד מכיוון שהוא מתייבש מהר.
במתכון מומלץ להשתמש במכונת פסטה או מערוך ואז לקרוץ עיגולים.
אני לעומת זאת גיליתי שהדרך שהכי טובה לי, היא לגלגל את הבצק לצינור, לחלק לחלקים קטנים, לגלגל לעיגול כל חלק ואז לרדד עם מערוך ויוצא עיגול כמעט מושלם.
אם יש לכם סכין קצבים והרבה כוח בידיים, יש את הדרך המדהימה הזאת (דקה 0:38):
ועכשיו לצורות הקיפול,
יש המון!!! באמת שיש בלי סוף, אבל אלו הן האהובות עליי (נתתי להם גם שמות, כי לא מצאתי את השם האמתי של כל צורת קיפול).
בכולן מאוד חשוב למרוח עם האצבע מעט מים קרים על המסגרת של העיגול, אחרת הבצק לא ידבק אחד לשני.
האהובה עלי מכולן היא הצורה שנראת כמו מניפה של רקדנית פלמנקו, היא מאוד קלה להכנה ונראת לי מאד אותנטית.
בניגוד לשאר הקיפולים שנעשים אחרי שכבר מכניסים את המילוי, כאן מתחילים עם קיפול, מכניסים את המילוי ואז סוגרים.
הקליפ הבא מדגים בצורה מעולה את הקיפול המקסים הזה:
(תעבירו לדקה 13:4)
השני האהוב עליי הוא הקיפול שמזכיר לי סוג של ורד, הוא גם מאוד קליל ומאוד מהיר!
אני גיליתי שהכי נוח לקפל דווקא על שולחן ולא על כף היד כמו שאר הקיפולים.
בנוסף בלינק שנתתי לכם לבצק, יש הסבר יותר מפורט לצורת הקיפול הזו.
קיפול ה"פילמני" וקיפול הקונכיה, שניהם מתחילים אותו הדבר.
תחילה מניחים מילוי במרכז העיגול ואז פשוט סוגרים את העיגול ע"י הצמדה צד אחד לשני.
בקיפול ה"פילמני" פשוט מחברים את 2 הקצוות של החצי עיגול שיצרנו.
קיפול הקונחיה, מעט קשה להסביר, לכן עדיף שתראו את הקליפ הזה:
שיהיה בתאבון!
אני שומעת לא מעט תלונות עליה, לא תמיד יש מקום לשבת בבקרים (בינתיים כל פעם אחרי תחנה כבר ישבתי), תמיד יש עיקובים במזג אוויר סוער, תמיד קר/חם וכמובן האנשים המוזרים!
זה לא שאני לא רגילה לראות מסוממים ברחוב (בכל זאת יצא לי להיות בתחנה המרכזית כמה פעמים בחיי), אבל לראות מסוממים עשירים זה קצת הזוי לי, מרגיש כמו בסרט.
בכלל החוויה של הרכבת יכולה להרגיש הזויה לחלוטין, לפני כשבוע אני ואיתן נסענו ברכבת בבוקר, בשעה שבה כולם יוצאים לעבודה, ככה שהיה די עמוס, אבל מצאנו לנו מקום לשבת יחד למרות הצפיפות.
כמה מטרים מאיתנו הבחנו בבחורה צעירה לבושה טיפ טופ (גוצ'י וכאלו) ניראת כאילו יש לה חום, כולה מזיעה ועם שקיות מתחת לעיניים, ממש בקושי מצליחה לעמוד,מתנדנדת לה מצד לצד.
אחרי כמה שניות היא נפלה על מישהו, וישר כל האנשים שישבו בסביבה שלה נעמדו לפנות לה את המקום, אך היא לא הסכימה לשבת.
כמה גברים ניסו למשוך אותה שתשב, אך היא נאחזה חזק במעקה ולא הסכימה להתיישב למרות שהרגליים שלה רעדו וכולה הייתה ממוטטת.
לי ישר רץ בראש הסרט Contagion (שאם לא יצא לכם לראות, אז אני ממליצה), כן זה מה שקורה כשגרים בעיר כל כך מרכזית שהיא הנושא לכל כך הרבה סרטים וסדרות.
כל מה שרץ לי בראש, זה רק שלא יהיה לה מחלה מדבקת ובסוף ישימו את כולנו בהסגר (כן, אני פסיכית), אבל כנראה שהיא סתם הייתה מסוממת או שהייתה לה שפעת חריפה.
אותי נורא הפתיע הדיסוננס הזה של הביגוד הסופר יקר מול להיות מסוממת בנסיעה ברכבת התחתית.
כשסיפרתי על המקרה לחברה שגרה פה כבר שנים, היא אמרה לי שהיא בטח הייתה זונה אקסקלוסיבית ולכן הביגוד היקר וגם היא הסבירה לי שיש פה לא מעט נערות שקונות דברים באלפי דולרים אבל כסף לאוכל אין להן.
אישתו של אח של איתן הפסיקה לראות חוק וסדר מאותה הסיבה, לראות סדרה בטלוויזיה שבה אונסים מישהי 2 בלוקים מהרחוב בו את גרה, זה אכן יכול להיות קצת מלחיץ.
אני דווקא חושבת שזה מגניב, ואני אוהבת לנחש איפה בעיר כל סצנה צולמה.
ועכשיו לנושא קצת פחות מפחיד - דים סאם!
אחרי שכבר יצא לי להכין מספר פעמים, אני יכולה להגיד שאני די מנוסה ואפילו יש לי כמה טיפים, אבל בעיקר קישורים ממש טובים ללינקים למתכון ולהדגמות .
אז המתכון האהוב עליי לבצק הוא של הבנות של מתכוניישן.
יש בלינק גם מתכונים למילויים ממש טובים.
הדגש שלי לגבי המילויים, זה שפשוט תשימו דברים שאתם אוהבים, אין באמת חוקים למילוי, רק שלא יהיה בהם יותר מידי נוזל.
אם אתם מכינים לדוגמה בלילה עם בשר בקר, סויה ותבלינים אני ממליצה להכין את המילוי כמה שעות לפני ההכנה של הדים סאם ולתת לו לעמוד במקרר לפחות לשעה, ככה שהבשר יספוג את כל הטעמים.
לגבי הבצק, כמו שהן ציינו במתכון, מאוד חשוב לתת לבצק לעמוד לפחות חצי שעה.
מה שאני למדתי, זה שגם חשוב שהחדר שבו אתם שמים את הבצק לנוח לא יהיה חם מידי, אחרת יהיה ממש קשה לעבוד איתו ומאוד חשוב לכסות אותו בניילון נצמד מכיוון שהוא מתייבש מהר.
במתכון מומלץ להשתמש במכונת פסטה או מערוך ואז לקרוץ עיגולים.
אני לעומת זאת גיליתי שהדרך שהכי טובה לי, היא לגלגל את הבצק לצינור, לחלק לחלקים קטנים, לגלגל לעיגול כל חלק ואז לרדד עם מערוך ויוצא עיגול כמעט מושלם.
החל מדקה 3:30 אפשר לראות למה אני מתכוונת
בוידיאו היא קורצת עיגולים מהעיגולים העקומים שהיא יצרה, אבל אין סיבה לכך, עדיף פשוט לנסות לרדד לעיגול שהוא נראה יחסית טוב (לא חייב להיות מדויק), אני עשיתי ככה ויצא לי יחסית יפה, חבל על המאמץ הנוסף של לקרוץ עיגולים ועל הבצק שנזרק לפח.
אם זאת הפעם הראשונה שלכם, הכינו רק כמה עיגולים בהתחלה ואת שאר הבצק תשמרו בקערה מכוסה בניילון.
אם לא עובדים מהר, הבצק עלול להתייבש ולכן חשוב לחתוך מהצינור כל פעם כמה עיגולים ולא הכל יחד ואת השאר לשמור עטוף.
אם יש לכם סכין קצבים והרבה כוח בידיים, יש את הדרך המדהימה הזאת (דקה 0:38):
ועכשיו לצורות הקיפול,
יש המון!!! באמת שיש בלי סוף, אבל אלו הן האהובות עליי (נתתי להם גם שמות, כי לא מצאתי את השם האמתי של כל צורת קיפול).
בכולן מאוד חשוב למרוח עם האצבע מעט מים קרים על המסגרת של העיגול, אחרת הבצק לא ידבק אחד לשני.
האהובה עלי מכולן היא הצורה שנראת כמו מניפה של רקדנית פלמנקו, היא מאוד קלה להכנה ונראת לי מאד אותנטית.
בניגוד לשאר הקיפולים שנעשים אחרי שכבר מכניסים את המילוי, כאן מתחילים עם קיפול, מכניסים את המילוי ואז סוגרים.
הקליפ הבא מדגים בצורה מעולה את הקיפול המקסים הזה:
(תעבירו לדקה 13:4)
השני האהוב עליי הוא הקיפול שמזכיר לי סוג של ורד, הוא גם מאוד קליל ומאוד מהיר!
אני גיליתי שהכי נוח לקפל דווקא על שולחן ולא על כף היד כמו שאר הקיפולים.
בנוסף בלינק שנתתי לכם לבצק, יש הסבר יותר מפורט לצורת הקיפול הזו.
קיפול ה"פילמני" וקיפול הקונכיה, שניהם מתחילים אותו הדבר.
תחילה מניחים מילוי במרכז העיגול ואז פשוט סוגרים את העיגול ע"י הצמדה צד אחד לשני.
בקיפול ה"פילמני" פשוט מחברים את 2 הקצוות של החצי עיגול שיצרנו.
קיפול הקונחיה, מעט קשה להסביר, לכן עדיף שתראו את הקליפ הזה:
שיהיה בתאבון!
