Value for money

Value for money - A utility derived from every purchase or every sum of money spent. Value for money is based not only on the minimum purchase price (economy) but also on the maximum efficiency and effectiveness of the purchase

אז אחרי שכיסינו את זה אפשר לעבור לנושא.
בארץ לא היה לנו טוסטר קפיץ (אני לא בטוחה שזה השם שלו), הכוונה היא לטוסטר ששמים בו לחם בלי כלום והוא מקפיץ אותו למעלה כאשר הלחם מוכן.
כאן החלטתי שבא לי אחד (בגלל כל הבייגלס שאנחנו אוכלים), אבל ממש לא רציתי להוציא על זה כסף, כי לא באמת ידעתי כמה אשתמש בו בסוף.
בהתחלה, בשבוע הראשון ראינו כזה בטארגט במחירים של 20$ לא יקר בכלל, אבל זה עדיין נראה לנו שהכסף ילך לפח, כי בטח נשתמש בו פעם בחודשיים.
אחרי כשבועיים הלכנו ל-CVS (שונאת אותם, Duane Reade הרבה יותר טוב), ופתאום ראינו טוסטר ב$8!! אני רצינית, באמת רק $8, כמובן שזה של חברה גרועה, והוא לא נראה הכי מקצועי שיש, אבל טוסטר זה טוסטר, אז קנינו. 
כל מי שיש לו טוסטר בבית יודע שלא מכניסים כלים ממתכת לטוסטר, אבל גם קצת חמים להוציא עם הידיים....אז צריך לקנות את זה:

את שלנו אנחנו קנינו ב - Sur La Table וזה עלה לנו $4 שזה חצי מחיר מהטוסטר, שהוא כלי חשמלי,
עם מנגנון ולא 2 מקלות עץ מחוברים!
לפי ההגדרה למעלה שתי הקניות שוות את הכסף, כי מאז, לפחות 3 פעמים בשבוע אנחנו משתמשים בטוסטר
(וגם במקלות עץ).

אבל כשאני משווה בניהם, זה נראה מעט מוזר:)
בעקרון אני בעד להשקיע כסף טוב במכשירי חשמל (במיקסר ובמעבד מזון ממש לא חסכנו), אבל במכשירים שהתפקיד שלהם מאוד פשוט (כמו לעשות טוסט) אני בעד לקנות בזול, מקסימום אחרי שנה קונים אחד חדש :)
אם אנחנו כבר מדברים על value for money אז אני חייבת לדבר על המחיר המופרז של מקרונים!

המחיר שלהם נע בסביבות ה $3 למקרון, נכון, זה בפטיסריס מאוד טובות, אבל ראבק,
זה אפילו לא custom made.

תכלס הכי פשוט זה הכי יפה! עם כל הכבוד למקרונים חיות שלי, המקרונים הרגילים הכי יפים.

בתור אחת שמכינה לא מעט מקרונים, אני יודעת שזה לא מעט עבודה, וגם השקדים פה לא זולים, אבל לגבות כזה מחיר למוצר שלא נעשה בהזמנה אישית, אלא נעשה כחלק ממה שהמאפייה מציעה לכלל הלקוחות נראה לי מוגזם! אני לא אומרת למכור בדולר וחצי, אבל אני כן חושבת שאפשר לרדת מעט במחיר, במיוחד שקאפקייקס ענקיים עולים פה 3.5 דולר.

השבוע גיליתי שיש לי סניף של LADUREE לא רחוק ממני והצעתי לאיתן שנקפוץ לשם בסופ"ש, אבל אחרי שהיו לו מקרונים בבית למשך שבוע בערך, הוא לא כל כך רוצה לשלם על אחד $3, אפשר להבין אותו.....

את המקרונים שאתם רואים בפוסט, הכנתי כחלק מפוסט אורח בבלוג המדהים של נטלי.
היה לי הכי כבוד בעולם שהיא הציעה לי לעשות אצלה בבלוג, פוסט אורח ומיותר להגיד שממש נהנתי!!!

הדורבן שלי

לא מזמן ראיתי פרק של SVU שבו נשאל אחד הבלשים על מצבו הגופני, אם יוצא לו ללכת הרבה.
אז הוא ענה שברור, זאת ניו יורק, כולנו הולכים כל היום.
כמה שהזדהיתי! אני די רגילה לללכת הרבה, ובכללי אני די בכושר (למרות כל המתוקים שנכנסים לי לפה), אבל פה אני ממש מרגישה כאילו אני לא בכושר בכלל.
אולי זה בגלל שכל העיר היא עליות וירידות ואני רגילה למישוריות של תל אביב, ואולי בגלל שקר אז לגוף יותר קשה (למרות שעם המעיל הפאפי שלי, אני מרגישה כמו בסאונה) ואולי זה בכלל כי לראשונה מאז יום הולדת 18 שלי אין לי רכב.
נכון, יש תחבורה ציבורית די נוחה (תחנת רכבת במרחק של 3 דקות הליכה) אבל הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי בוחרת דווקא ללכת ברגל, ככה יוצא לי לגלות בתי קפה וחנויות שלא הכרתי ותמיד אני בוחרת ללכת על שדרה אחרת.
אז אחרי חודשיים שבהם הלכתי לא מעט, התחילו לי כאבי רגליים ואפילו חששתי שיש לי את דורבן העקב. אז הלכתי לרופא והוא אמר לי שזה אכן, או דורבן או סתם שיברי מאמץ ואמר לי לנסות ללכת רק עם נעלי ספורט. עכשיו כבר חודש זה מה שאני עושה. לא שהמגפיים שלי יותר יפות, אבל מוזר לי קצת ללכת עם נעלי ספורט לכל מקום (לא לדאוג ביציאות אני עדיין הולכת עם נעליים יפות). הוא גם אמר לי לקחת אדוויל לכאבים (מסתבר שפה זאת התרופה לכל דבר), ברור שלא לקחתי.

נורא קל להתרגל לעניין שהכל נמצא במרחק הליכה ממך, אפילו למרכז העיר זאת הליכה של שעה.
זה לא שאני לא מתגעגעת לסיסי (הרכב שלי), אבל די נחמד לא לדאוג ללמלא דלק,לעשות טסט וכל השטויות שנלוות להחזקת רכב, שאצלי נוסף עליהם היה את הדאגות של האם תתניעה או האם לא תתפרק במהלך הנסיעה.
ברור לי שבקרוב אני אתגעגע ללנסוע באוטו שלי ולשיר בקולי קולות וימאס לי עניין ההליכות והרכבת, אבל בינתיים זה דיי נחמד.
מצחיק שאני כותבת את הפוסט הזה דווקא השבוע, כי השבוע בדיוק היו לי 2 אכזבות גדולות מהתחבורה הציבורית, אבל שתיהן יכלו להיפתר אילו רק הייתי בודקת ב BusChecker , לגמרי לקח לפעם הבאה.
אז אם אתם באים לבקר (תבואו, אני מתגעגעת) תדעו שיש את האפליקציה הנהדרת הזאת וגם למקרה שלא ידעתם (כמוני עד לפני חודש) אם עליתם לרכבת ואז החלפתם לאוטובוס אתם משלמים רק פעם אחת, בדיוק כמו שאם הייתם מחליפים רכבת. אבל עזבו את זה, הכי טוב ברגל :)

אין כל קשר לתמונה, סתם רציתי לשתף אותכם במקרונים שהכנתי היום.

פורים?

עוד שבוע פורים!
בארץ זה היה אחד החגים האהובים עליי, אני מתה על אוזני המן (לא הקנויות הפרווה המגעילות) אני אוהבת נורא להתחפש, מאוד נהנית לראות אנשים מחופשים ובכלל יש תחושה מאוד משוחררת בחג.
אני אוהבת להכין משלוחי מנות לאנשים שאני אוהבת, אני מאוד אוהבת לקבל משלוחי מנות, בעיקר כאלו שרואים שהושקע בהם המון מחשבה ואהבה.
בשנה שעברה יצא לי ללכת לאירוע השנתי של עוגיו.נט של החלפת משלוחי מנות והיה ממש כיף!
קיבלתי משלוח מנות עצום! מלא בדברים טעימים, ואפילו צורפו מתכונים לכל מה שהיה במשלוח, באמת זה היה המשלוח מנות הכי מושקע שיצא לי לראות ולקבל.
השנה לא יצא לי ללכת לצערי (בכל זאת טיסה של 12 שעות...) אבל אני ממליצה בחום, את כל הפרטים על האירוע אתם יכולים לראות פה.
זה חג נטול מחויבויות (אין ארוחות, אין איסורים ואין חובות) , בדיוק כמו שאני אוהבת!

אוזני המן שהכנתי לאיתן שייקח לעבודה מהמתכון הנהדר הזה של עוגיו.נט

אז פה קצת פחות מרגישים את החג, למרות שבכל חור מוכרים אוזני המן ואני דיי בטוחה שיש לא מעט מסיבות פורים בסופ"ש, בכל זאת יש פה קהילה ענקית של ישראלים.
בעקרון, אני נגד קהילות ואני ממש לא זקוקה להן בשביל להרגיש שייכת, אבל זה מאוד כיף להכיר אנשים שנמצאים באותה הסיטואציה כמוך.
אתמול היינו ביום הולדת של 2 בחורות ישראליות וכל הפאב היה מלא בישראלים צעירים והיה ממש כיף!
הרגיש כמו בארץ, אבל אחרת... בארץ כל קבוצת חברים שקועה בעצמה בעיקר ופה היה ממש מינגלינג, כולם דיברו עם כולם.
זה היה נחמד לראות איך 2 בחורות הצליחו להביא את חצי מהישראלים במנהטן באיזור גיל השלושים ליום ההולדת שלהן.
אני שמעתי על היומולדת דרך חבר של חבר ובכלל לא הכרתי אותן, באתי לראות חברים ואמרו שיהיה כיף....
אז רותם ולירון (אני מאוד מקווה שזה אכן השמות שלהן) המון מזל טוב וכל הכבוד!
בארץ כולם סנובים (ואני בעיקר) אבל פה כולם קצת מורידים מהפזה שלהם.
למשל בארץ אם אני פוגשת מישהו מהתיכון שלא ממש הייתי חברה שלו, אז אני מתעלמת וממשיכה בדרכי.
לעומת זאת פה, אני עוצרת, אומרת שלום ולפעמים אפילו מחליפה מספרי טלפון, אולי זה קטע "צעיר" כזה, כי בארץ היה לי את החברים שלי, שאני אוהבת מאוד ומעולם לא הרגשתי צורך להגדיל את המעגל ופה אני קצת יותר צמאה לחברים חדשים.

ועכשיו לנושא אחר, זוכרים את הפוסט שלי על הרכבת התחתית? אז אתמול היה שיא חדש!
אני ואיתן עולים לנו לרכבת עמוסה של יום ראשון בערב ורואים איש שוכב על הרצפה עם הפנים למטה, כולם מנסים לעמוד כמה שיותר רחוק ממנו ומתעלמים לחלוטין ממנו, כאילו לא קיים.
באחת התחנות עולה בחור ומנסה לשאול לשלומו, מנסה לבדוק אם הוא אולי זקוק לעזרה רפואית.
וישר הבחור שעומד לידנו (שאין לו כל קשר לבחור ששוכב על הרצפה) צועק לו: "הכל בסדר, בגללך עוד יעצרו את הרכבת".
תמיד ידעתי שאנשי ניו יורק קרים ומנוכרים, אך זו רמה חדשה של אטימות, לא שאני יותר טוב, זה לא שעשיתי משהו....
אחרי כמה תחנות הבחור נעמד וירד מהרכבת, כנראה שסתם היה שיכור.

הבנתי שבארץ המזג אוויר השתגע, אז אצלנו סוף סוף הוא נהיה נורמלי, השמש יצא, השלג פסק, ופשוט תענוג לצאת החוצה!
ומשהו מתוק לסיום, הכנתי היום עוגת שוקולד מעולה (אל תתנו למראה להטעות אותכם).